אחרי שבעה ציורים ראשונים שהתחילו את האתגר (ראו פוסט או שניים למטה), המשכתי עם שבעה ציורים חדשים. כל אחד מהם נולד מאותו טקס קטן של 15 דקות ביום, על גבי הפרינטים הפגומים שהפכו למעבדה קטנה של צבע ומים. הציורים של הימים האחרונים יצאו אפילו חופשיים יותר: פחות תכנון, יותר תגובה מיידית לכתם, לכיוון שבו המים הובילו את הצבע, לשינוי קטן בגוון. יש שם פרחים מופשטים, נוף מינימליסטי, וגם כמה ניסויים של צבעים שלא חשבתי לשלב קודם. מעניין לראות איך דווקא חוסר הציפייה יוצר משהו משוחרר יותר, מד

קשה לסכם את השנה שלי באומנות כשאת רוב השנה החולפת העברתי עם שני חיילים בבית (או בעצם מחוץ לבית…) ובקיץ גם נפרדתי מאבא שלי. היצירה לא...

סבך עצים שענפיהם יוצרים דוגמת תחרה מורכבת על רקע השמיים הבהירים, צליל זרדים פריכים שנשברים תחת הרגליים, ריח עשיר של אדמה לחה, מגע מלטף של...

בשבילי, ציור בחופשה לא נועד להפוך ליצירה משמעותית, זאת דרך לשמר חוויות וזיכרונות נעימים. כשאני יושבת לצייר, אני מתרכזת רק במושא הציור;...